בסדרה זו, חנה מגד פורשת מרחבים מופשטים־נופיים שבהם הצבע והמרקם הופכים לשפה רגשית חיה. בכל יצירה נחשפים רבדים של אור וצל, תנועה ועדינות, היוצרים חוויה חזותית השואבת את הצופה פנימה. בעבודה אחת שולט זהב חמים המשרה תחושת אור ושקט, ובעבודה אחרת ירוק עמוק מהדהד נוף חי ומתהווה. בעבודות נוספות מופיעים צבעי פסטל רכים – ורודים, תכולים ולבנבנים – המוסיפים רובד של קלילות וחיוניות. יחד הן יוצרות דיאלוג בין עונות, אוויר ואדמה – בין הפשטה לצליליה הפנימיים של הטבע – ומשקפות את גישתה ההומניסטית והפתוחה של מגד, שבה כל נוף הוא גם מראה פנימית.